עבירות התחזות – מי אני ומה שמי?
באופן כללי, התחזות פירושה אדם שמציג את עצמו כאדם אחר, כאשר מטרתו היא בדרך כלל להשיג בדרך זו דברים אשר אינם זמינים לאישיותו האמיתית. עם זאת, כאשר התחזות נעשית במטרה להונות אדם או גוף כלשהו, הרי שאז החוק מגדיר אותה כעבירה פלילית שדינה מאסר.
סעיף 441 לחוק העונשין 1977 מגדיר, כי התחזות של אדם לאדם אחר בכוונה להונות, בין אם הוא חי ובין אם לא, דינה מאסר ל-3 שנים.
בנוסף להגדרה הכללית הזו, החוק מגדיר ביתר פירוט פעולות שונות אשר נחשבות להתחזות:
כאשר אדם אינו מתחזה לאדם ספציפי אלא לבעל משרה מסויימת כגון טייס, רופא וכו', ומטרתה של התחזות זו היא להשיג טובות הנאה כלשהן – מדובר במעשה פלילי שדינו מאסר ל-3 שנים.
הסעיף שאוסר על קבלת דבר במרמה, מתייחס גם למצב של התחזות. על פי סעיף זה, אם אדם מנצל טעות של אנשים אחרים בקשר לזהותו על מנת לקבל דבר מה, זוהי עבירה פלילית. אתן לכם דוגמא – אם אדם ששמו הוא דן חלוץ מקבל הטבות ויחס מועדף מאנשים שמתבלבלים וחושבים שהוא הרמטכ"ל לשעבר, והוא לא טורח להעמיד אותם על טעותם - הרי שהוא עובר עבירה פלילית.
קיים סעיף בחוק אשר אוסר על התחזות לעובד ציבור. שימו לב, שכאן לא הכוונה להונאה שהופכת את העניין לפלילי, אלא גם התחזות בלבד מספיקה כדי להיחשב כעבירה.
אדם אשר עוזר לאדם אחר בפעולת התחזות, למשל על ידי העברת חותמת או נייר רשמי לידיו, או לחלופין – מכירה או מסירה של מדים רשמיים כלשהם, נחשב כמבצע עבירה פלילית. העונש המוגדר בחוק עבור סיוע בפעולת התחזות הוא שנת מאסר אחת, אלא אם כן מטרת הפעולה הייתה לבצע עבירה אחרת. במקרה זה, המאסר הוא 5 שנים.
מניסיוני, אוכל לומר כי התחום שבו עבירות התחזות בולטות במיוחד הן עבירות מחשב, ובייחוד עבירות שנעשות באמצעות האינטרנט. האינטרנט מאפשר למשתמשיו לפעול באנונימיות מוחלטת, דבר המקשה מאוד על איתורם על ידי רשויות החוק.
על מנת להילחם בתופעה, אתרים ואפליקציות שונות מפתחים כלים מיוחדים, המחייבים את המשתמש להזדהות על ידי מסירת פרטים המוודאים את זהותו. אמצעים מתוחכמים אלה אמנם מסייעים בהפחתת התחזות ברשת, אך הם לא מספיקים, מפני שעדיין קיימות פלטפורמות רבות מדי אשר מאפשרות לעבריינים לפעול ברשת בקלות ובאנונימיות.
בכתבה: אייטם על פרשת ה"רב המתחזה" בו אני מגינה על נפגעת העבירה:
סעיף 441 לחוק העונשין 1977 מגדיר, כי התחזות של אדם לאדם אחר בכוונה להונות, בין אם הוא חי ובין אם לא, דינה מאסר ל-3 שנים.
בנוסף להגדרה הכללית הזו, החוק מגדיר ביתר פירוט פעולות שונות אשר נחשבות להתחזות:
כאשר אדם אינו מתחזה לאדם ספציפי אלא לבעל משרה מסויימת כגון טייס, רופא וכו', ומטרתה של התחזות זו היא להשיג טובות הנאה כלשהן – מדובר במעשה פלילי שדינו מאסר ל-3 שנים.
הסעיף שאוסר על קבלת דבר במרמה, מתייחס גם למצב של התחזות. על פי סעיף זה, אם אדם מנצל טעות של אנשים אחרים בקשר לזהותו על מנת לקבל דבר מה, זוהי עבירה פלילית. אתן לכם דוגמא – אם אדם ששמו הוא דן חלוץ מקבל הטבות ויחס מועדף מאנשים שמתבלבלים וחושבים שהוא הרמטכ"ל לשעבר, והוא לא טורח להעמיד אותם על טעותם - הרי שהוא עובר עבירה פלילית.
קיים סעיף בחוק אשר אוסר על התחזות לעובד ציבור. שימו לב, שכאן לא הכוונה להונאה שהופכת את העניין לפלילי, אלא גם התחזות בלבד מספיקה כדי להיחשב כעבירה.
אדם אשר עוזר לאדם אחר בפעולת התחזות, למשל על ידי העברת חותמת או נייר רשמי לידיו, או לחלופין – מכירה או מסירה של מדים רשמיים כלשהם, נחשב כמבצע עבירה פלילית. העונש המוגדר בחוק עבור סיוע בפעולת התחזות הוא שנת מאסר אחת, אלא אם כן מטרת הפעולה הייתה לבצע עבירה אחרת. במקרה זה, המאסר הוא 5 שנים.
מניסיוני, אוכל לומר כי התחום שבו עבירות התחזות בולטות במיוחד הן עבירות מחשב, ובייחוד עבירות שנעשות באמצעות האינטרנט. האינטרנט מאפשר למשתמשיו לפעול באנונימיות מוחלטת, דבר המקשה מאוד על איתורם על ידי רשויות החוק.
על מנת להילחם בתופעה, אתרים ואפליקציות שונות מפתחים כלים מיוחדים, המחייבים את המשתמש להזדהות על ידי מסירת פרטים המוודאים את זהותו. אמצעים מתוחכמים אלה אמנם מסייעים בהפחתת התחזות ברשת, אך הם לא מספיקים, מפני שעדיין קיימות פלטפורמות רבות מדי אשר מאפשרות לעבריינים לפעול ברשת בקלות ובאנונימיות.
בכתבה: אייטם על פרשת ה"רב המתחזה" בו אני מגינה על נפגעת העבירה: