יש מקרים בהם גם העיתונים צריכים לעצמם קו אדום. אפילו אם מדובר בפדופיל:
[caption id="attachment_271" align="alignnone" width="499" caption=" הסריקה - מתוך הבלוג של דבורית שרגל"]

[/caption]
מאוד לא אהבתי את הכתבה על אורן קורידו שפורסמה ביום שישי במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" פרי עטה של אתי אברמוב. בכתבה פורסם כי אורן קורידו, עבריין מין שנעצר, הואשם ונשפט - עובד היום בקרבתם של ילדים. לא, אני כמובן לא מצודדת בפדופיליה - אבל אני חושבת שהפרסום על אורן קורידו היה משפיל, נוראי ומבזה.
האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית למעסיק ולמעסיק בלבד, כי הוא זה שלכאורה עבר על החוק בכך שהעסיק את אורן קורידו.
אורן קורידו לא עבר על החוק בכך שעבד בקרבת ילדים.להזכירכם, אורן קורידו הורשע וסיים לרצות את עונשו.
נשאלת השאלה: מדוע היה צריך למרוח את תמונתו בעיתון בכותרת " הצייד והטרף "?
האם אדם שהורשע בשוד בנק גם תמונתו תפורסם ליד בנק?
האם אדם שהורשע בפריצות לרכבים, תמונתו תפורסם ליד רכבים?
אולי כל אדם שהורשע בפלילים וריצה את עונשו יעמוד בכיכר העיר ונסקול אותו באבנים? יודעים מה ? יותר טוב - אולי נקעקע על מצחו אות קיין?
חוץ משיקולי רייטינג, לא ברור לי לשם מה זה טוב.מה הפרסום הזה משרת? האם הוא משרת במשהו את זכות הציבור לדעת? לא נראה לי.